אני מדבר אליך, ילד אהוב שלי, מדבר אליך כפי שעשיתי מדי יום בשנה האחרונה, מדבר אליך, לא מספיד אותך, לא אוכל להספיד אותך, כי אז כאילו השלמתי עם לכתך, אני לא מסוגל להשלים עם לכתך, שנה עברה מאז נפרדנו מגופך ונשמתך ממלאת כל חלל במחשבתי. ההכרה שאתה אינך מכה בי כל פעם מחדש ובעוצמה שאין לי כלים להתמודד עימה. ניסיתי להתמודד עם הליכתך, ניסיתי להוריד עובדה זו בגרוני, אל ליבי,  האמן לי איתי, ניסיתי בכל כוחי, זה גדול עלי, גדול מאוד. התמודדתי עם הרבה בחיי, למדתי לחיות עם הכל, התגברתי על משברים, על אובדנים, יכולתי להם. אובדנך גדול ממני, גדול מיכולתי, להבין, להכיל, לקבל.
העולם זורם קדימה, הכל זורם קדימה, אל לנו להתנגד, ההתנגדות מכאיבה, אני יודע זאת אך לא מסוגל להשלים עם לכתך, אני מתנגד בכל כוחי להכרה שהלכת, אני מדבר איתך, חולם עליך בהקיץ ובשנתי, מחיה אותך מתי שרק אוכל, מבלה במחיצתך כל רגע אפשרי, אתה הרי יודע, אתה הרי רואה שאני מגיע לכאן.
שנה זה מעט זמן, הכאב גדל והולך, הגעגוע מעיק ומחניק, התסכול מהליכתך מתעצם.
אני מתענג על חיוכך, על חצי חיוכך, אני מתענג עם תמונותיך, עם יופייך הנסיכי, אני ממחזר את הניחוחות שלך פעם אחרי פעם, אני מריץ בראשי אלף פעמים את הטיולים המדהימים בחו"ל עם
הילדים, את הצחוקים, את השטויות, את התמונות, אני סורק את רצף התמונות האינסופי
המצוי בראשי מהיותך ילד רך, שובב, ערני, חכם, מתעניין וחברותי ועד שהיית לעלם מקסים, חיוני,
אינטליגנטי, מעמיק, רציני, מצחיק, יסודי וחכם להפליא.
אני רוצה לדבר עליך כל הזמן, אני מדבר אליך כל הזמן, נסה אותי איתי, בכל רגע נתון אני איתך.
אתה איתי לעולמים, בתוך תוכי, בתוך ליבי.
לא אפרד ממך
אחלום אותך תמיד.
נוח בשלום
ילד אהוב שלי