איתי
כל שנה עוברת מהר יותר מקודמתה,
עמדנו כאן והקראנו מילים במלאת 6 שנים למותך,
עמדנו כאן מאות אנשים וליווינו אותך בדרכך האחרונה,
דרורי התקשר וביקש שאעצור בצד הדרך כי הוא רוצה לומר לי משהו ולא רצה שזה יהיה תוך כדי נהיגה
דיברנו בטלפון יום לפני הגיבוש ונפרדנו: ב"נתראה ביום שישי ביומולדת שלך".
"תקוות גדולות נשאה הרוח
חזרה שלכת זיכרונות"
השנה מתחילה ומסתיימת ומיד מתחילה זו שבאה אחריה וחוזר חלילה. מחזוריות זהה, יום וליל, קיץ, סתו, חורף, אביב שנה ועוד שנה ועוד אחת בקצב מסחרר ומהיר.
הקטעים בהם אני מצליחה לרדת מאותה רכבת הרים מהירה הם ברגעי זיכרונות השמורים ליקירנו שירדו ממנה לתמיד.
ועולה חיוך רחב על פני ועוטפת שלווה את גופי, כשאני נזכרת בקטעי תמונות מתקופת ילדותך.
נערה בת 21 וקצת, בלי ניסיון בהורות מודדת חום לתינוק בן שנתיים אולי 3 איך צחקנו. אני יותר אתה קצת פחות.
גזירת מסכה מבנדנה לצב נינג'ה לאונרדו או רפאל כי מה לעשות היו לי רק בנדנות כחולות או אדומות למרות שאם אני לא טועה דונטלו בעל הבנדנה הסגולה היה אהוב נפשך.
היום בו הבאתי את פאף ואתה היית הראשון שראה את גור הכלבלבים החמוד וגם התלהב.
דמבו הפיל המעופף הקלטת עם רייטינג הצפייה הכי גבוה שלנו. (זה כמובן לפני שהגיעה הקלטת של קארטה קיד ואז סבא ואתה שברתם את שיא גינס)
הקשר שנוצר בינך ובין מאיה. נכד בכור ונכדה בכורה לסבא בני וסבתא אתי
ארוחות הערב אצלנו עם סבא אחרי שעורי קונגפו כל יום רביעי בשבוע, וסבא שעושה שטויות וגונב כל פעם למישהו אחר את הצלחת.
טקס מדידת הגובה בכל פגישה והחיוך המנצח שלך ביום שעברת אותי.
החיבוק בין שני אנשים גבוהים, חיבוק של כל הגוף, בלי צורך להתכופף.
ברגעים אלה הזמן עוצר מלכת ונותן לי שהות ליהנות ולהתענג על החוויות, על זיכרונותינו.
ואז בבת אחת אני חוזרת לכאן ולעכשיו.
לחיים בעולם שהתקדם, שמשתנה כל רגע, כל יום, כל שנה.
מאיה מסיימת את שירותה הצבאי
נעם את שנתו הראשונה בצבא,
נדב מתחיל י"ב
ועידו עולה לחטיבה העליונה.
הזמן מתעתע, חולף במהירות ומצד שני משאיר אותנו בתחושה שלא עבר כלל.
כל שנותר לי הוא לברך על הרגעים שנשארו חקוקים בגופי,
רגעים שתמיד ישאירו אותך כאן איתי,
איתנו, כל אחד ואחת בחוויות, בתחושות, בזיכרונות.
"כוכב נופל קרוב אלינו
ושוב אליו נושאים תפילות
אור של תקוות עוטף אותנו
זה לתמיד ולא יחלוף".
אוהבת ריבי.