איתי נכדי הבכור ואהובי תמיד,

תמו להן 6 שנים מאז לכתך ושוב אנחנו כאן ליד מקום מנוחתך, בני המשפחה, חבריך, ידידיך ומעריציך וכן גם רבים בני המעגל המרוחק יותר.

שש שנים שהן יותר מ-70 חודשים, יותר מ- 300 שבועות, שמצטרפים יחד ל-2190 ימים ולילות שבכל אחד מהם אנחנו אתך ובלעדיך, שאתה לבד ואתנו. 2190 ימים שלא נישקנו אותך, ליטפנו אותך, או התחבקנו אתך. כל שנותר הוא ללטף את מצחך שבראש המציבה ולנשק אותה שכן שם מקום מצחך.

יש הבאים לפקוד אותך מידי יום, יש כאלה הבאים מידי שבוע או שבועיים ויש גם הבאים לכאן רק היום, או בערב יום העצמאות, ביום הקרוי ",יום הזיכרון" . קראתי אצל אסא כשר , שהינו אב שכול, כי ביטוי זה אומלל מאד . המילה "יום" תוחמת את הזיכרון וקובעת את גבולותיו ליום אחד כאילו ששאר 364 הימים בשנה אנו באיזה תהום נשיה ויום הזיכרון בא להציל אותנו מידי שכחה זו. כאילו שרק בימי חייך הקצרים היית היקר מכל שאני אוהב אותך, גאה בך, כדברי השיר שלך מנסה ללכת בעקבותיך, ואני זקוק לך וחושב עליך, שאני לומד ממך ומדבר אליך, שאני מתגעגע אליך ורוצה רק בטובתך. כל זאת כאילו רק בחייך? ובמותך הקשר שלי אליך הוא רק מזיכרון וכאילו שאני רק זוכר אותך? לא ולא. אני לא רק זוכר אותך יום יום ושעה שעה , אני גם אוהב אותך יום יום וגאה בך ומעריץ אותך יום יום ומנסה ללכת בעקבותיך ולדמות לדמות שעולה בכל התיאורים של חבריך במכתביהם ומאמריהם באתר המרגש שעל שמך ושם אביך מוטי. והגעגועים? אלה לא פוסקים לרגע , ממש כפי שכתבת בשיר: " אני לא מפסיק להתגעגע , חושב עליך, מנסה ללכת בדרך שלך שהצבת בפני כשהלכת". כן, כל יום הוא יום זיכרון.

איתי האהוב, חלקה זו , ערוגה זו, פרחים אלה המטופחים כל כך על ידי אמא הינם עדות לחייך בתוכנו. אמא לא תרשה ולא תסכים להופעתם של פרחים מיובשים או נבולים המסמלים את המוות. וכך ערוגה זו מלאת חיים ממש כפי שאתה חי בתוכנו. ואולי גם אתה נהנה ממראותיהם מידי ערב שכן כפי שכתבת בשירך "עוף החול", אתה צץ מהאדמה, אתה קם מן האפר , משתטח על קברך ובוודאי נהנה מפרחים אלה.

השנה איתי הפכת גם לשיר והשיר הפך גם לצוואה. אחותך ואחיך, דנה וגיא, הולכים בעקבותיך. על אף היותם פטורים לגמרי מן השירות לא עלה בדעתם אפילו לרגע להימנע ממנו והם הולכים בעקבותיך ומשרתים בחיל האוויר בו נועדת לגדולות. הם אינם מאכזבים אותך וכולנו גאים  בהם כפי שאנו גאים בך.

בעוד כמה ימים ימלאו לך 24 שנה . על פי תכניותיך יכולת  כבר להיות נשוי ואולי היו מצטרפים אלינו הזקנים איזה נין או נינה אך נותרת בן 18 וגיא ודנה ימשיכו בדרכך כשאתה מלווה אותם.

ועכשיו איתי המושלם, שלא הספקת להשלים את חלומותיך, שזרעת ולא קצרת, ששתלת ולא קטפת אניח לך על פי בקשתך: "עכשיו תנו לי לנוח, אל תפריעו למנוחת המת".  היה שלום אהובי, להתראות ,רק שמור לי על חדר לידך שם למעלה..

שלך

סבא.