החיים ממשיכים בדהרה קדימה ואנחנו נסחפים איתם בכח האנרציה. כבר סופרים בשנים, היום לפני שלוש שנים... בזמן כרונולוגי, יום מותך מתרחק בקצב מהיר אך בלב התחושה היא עכשווית. כולנו מנסים להמשיך ולנהל חיים רגילים בהם משולבים יחד עם רגעי השמחה והאושר, גם נקודות ציון של עצב, כאב ואובדן. אני נוצרת הכל בליבי. במקום מיוחד וסגור ששמור רק למתים שלי. תמונות קפואות של חוויות שמחה משותפות של חיוך רחב וצחוק סוחף. של הבעת אהבה, של שנינות וטוב לב. ולפעמים כדי להזכיר לי בצורה מוחשית אני רואה משהו ממך מופיע בדמות נער, החולף על פניי ברחוב. צורת הליכתו, תמירות קומתו, חיוכו הרחב, ואז מציפה אותי שמחה על נוכחותך הקרובה, על שבחרת להופיע כך בחיי ושלמרות שהלכת השארת לנו מזכרות קטנות ממך. ואני מודה לך על שהיית מי שאתה ושהתברכת בכל הדברים הנפלאים שעשו אותך לילד כה מיוחד. למשהו שמיימי וחולף שהותיר אחריו אבק כוכבים בגופם של רבים רבים אחרים.
אוהבת, ריבי