רותי יקרה,

6 שנים שעברו מהיום הנוראי הזה , הפרידה המאולצת, המיותרת והשגויה מאיתי.
6 שנים שנפגשים באזכרות, ליד הקבר המטופח, בצילו של העץ שגדל, באשלייה שהחיים יעמדו מלכת, כי איך ימשיכו אחרי ההלם, האובדן, העצבות התהומית.
אבל, כידוע הם נמשכים, באיזה סוג של שגרה, כל אחד והזכרון שלו, הקשר שלו והעצבות שלו.
אבל את, הסבים, סבתות, דודים, דודות חברים וכל המעגלים הקרובים שלך ושל מוטי ואיתי מצליחים לשמר את המעגל הסובב הקרוב והרחוק, זה שמגיע לאזכרה,ליום הזכרון, והביתה במתח, בציפייה להספדים, לדברים שיוצאים מהלב, קורעים אותו, ונספגים חזרה .
והשנה, כמו בכל השנים, בכל האזכרות של מוטי, ושל איתי הגדלת לעשות. ריגשת אותי מאוד מאוד. המילים, הדהודן, הכאב, תוכן הדברים. מה שנאמר לראשונה בקול רם, מה שמצוי עמוק בתוך בנק הרגשות והגעגועים ריגש במיוחד.
מחבקת, אוהבת ומתגעגעת.
דלית

שלום,

הכרתי את מוטי בזמן שהותו (הקצרה) במסגרת העתודה האקדמית - במסגרת הפעילות הצבאית - טירונות וקורס מ\"כים, שקדמו ללימודים ובמסגרת הסמסטר הראשון בטכניון, שלאחריו - החליט מוטי לעזוב לטובת קורס טיס.
הכרתי בחור משכמו ומעלה - תרתי משמע... בחור גבוה ומרשים בעל יכולת מנהיגות שקטה, שזכה להערכה ואהבה מכל הסובבים אותו. אני זוכר שמוטי נבחר (בצדק) לחניך מצטיין פלוגתי בתום קורס המ\"כים.
(לצערי), לא הכרתי את איתי, אך אין לי ספק, שמדובר באדם ערכי ונהדר - בדומה לאביו.
השיר \"ניהול העיזבון\" מרגש מאוד, ומדגיש את החלק הרב שהיה למוטי בחייו של איתי. כל הכבוד לבית-הבובות על ההלחנה וביצוע השיר.

רותי, חיזקי ואימצי.

קשה לי למצוא מלים לסיום,
רק טוב (אם עוד אפשר),
דב צור

רותי שלי, חברה, וכולם שמכירים וזוכרים ולא מכירים אבל כולם אוהבים:
גם אני נכנסתי הביתה וישר נכנסתי לאתר של מוטי ואיתי, מיד לאחר האזכרה העצובה לאיתי WOW - ח מ ש שנים! האתר, כמו שרותי יודעת, עשוי בהמון אהבה, רגישות, בהירות, מחשבה, ואינסוף זכרונות מהאנשים היקרים האלה שכל כך פיספסנו שהם לא איתנו.
ברור שזו בחירה מצויינת לשמר את הזיכרונות, לשתף במחשבות וברגשות, להרגיש קרובים למי שאיננו עוד איתנו.
תודה על העשייה הזו למען הזיכרון הכואב, שלך דלית