רותי
אהובי הרחוק,
הגעתי היום בבוקר לבית הקברות, סתם כך, בדרך לעבודה, כמו הרבה בקרים אחרים.
אך היום לא יום רגיל, לא כמו כל יום אחר.
באתי לספר לך שקצינות ענף נפגעים אמורות להגיע אלי עם טפסים עליהם אני צריכה לחתום לקראת גיוסו של איתי לצבא.
מצאתי את עצמי מספרת לך על הפחד, על תחושת האחריות, על הרגשת אובדן השליטה, והבנתי שכמו בפעמים קודמות – באתי לבקש ממך עזרה.
והרי כך כך ברור מה היית אומר, אני שומעת את קולך החם והאוהב, מרגישה את עינך המביטות בי ומצפות ממני לא לאכזב אותך גם הפעם...
אז מוטי – רק קצת בכיתי כשהוצאתי מתיבת הדואר את המעטפה עם צו הגיוס של איתי. ורק קצת היה קשה לי להבטיח לאיתי שאחתום על מה שירצה.
אבל אני צריכה שתעזור לי, שתמשיך לעזור לי לשמור עליו.
הגעתי היום בבוקר לבית הקברות, סתם כך, בדרך לעבודה, כמו הרבה בקרים אחרים.
אך היום לא יום רגיל, לא כמו כל יום אחר.
באתי לספר לך שקצינות ענף נפגעים אמורות להגיע אלי עם טפסים עליהם אני צריכה לחתום לקראת גיוסו של איתי לצבא.
מצאתי את עצמי מספרת לך על הפחד, על תחושת האחריות, על הרגשת אובדן השליטה, והבנתי שכמו בפעמים קודמות – באתי לבקש ממך עזרה.
והרי כך כך ברור מה היית אומר, אני שומעת את קולך החם והאוהב, מרגישה את עינך המביטות בי ומצפות ממני לא לאכזב אותך גם הפעם...
אז מוטי – רק קצת בכיתי כשהוצאתי מתיבת הדואר את המעטפה עם צו הגיוס של איתי. ורק קצת היה קשה לי להבטיח לאיתי שאחתום על מה שירצה.
אבל אני צריכה שתעזור לי, שתמשיך לעזור לי לשמור עליו.