איתי היה מהחומר ממנו עשויים גיבורים.
איתי היה מהחומר ממנו נוצרים סיפורים.
אנחנו בקבוצה זכינו לראות כיצד אישיותו המדהימה של איתי, רק מאפילה על יכולתו כשחקן, כיצד כל השנה תרם לנו איתי כחבר, כשחקן, באישיותו החיוביות באישיותו הקורנת, בחיוך הכובש, בשקט נפשי – כאילו כבר ידע מה הולך לקרות.
כאילו ידע שדוקא במשחק המכריע, במשחק האליפות, יהיה הוא זה שיקום ויסחוב את כל הקבוצה על כתפיו החסונות. כאילו ידע, שדוקא משחק זה יהיה משחק השיא שלו באותה העונה ובמשחק החשוב ביותר שלנו, יהיה הוא זה שיוביל את הקבוצה בכל הקטגוריות ויעצור את השחקן הכי חשוב של היריבה בעצמו.
הוא בטח כבר ידע שכאשר יפצע במהלך המשחק וינקע את קרסולו, לא זה מה שיעצור אותו ולאחר חבישה קצרה, יחזור כאילו כלום לא קרה ויסיים את המשחק על רגל אחת.
כי לא הוא זה שישבר, לא הוא זה שיוותר, לא הוא זה שיאכזב את חבריו, מאמניו, אוהדיו וקבוצתו.
המנהיגות, הכריזמה, האופי הזה חסר הפשרות של איתי, הוא החומר ממנו עשויים גיבורים.
איתי הוא סיפורה העצוב של קבוצת האליפות שלנו, קבוצת הנוער זכרון יעקב 2006.
יוסי, מאמן הקבוצה.